קֵץ הַפְּלָאוֹת : פנטזיה בתנ״ך 142 דבר על תגובתו של משה . מן הסיפור הקצר עד כדי אבחה עולה רק שתיקה גדולה . מיד בסמוך לכך, בפסוקים ,27 ,28 נאמר כך : וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְוַיִּפְגְּשֵׁהוּבְּהַר האֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ ; וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹוְאֵת כָּל הָאֹתֹת אֲשֶׁר צִוָּהוּ . אֱלֹהִים לא מדבר כלל עם משה, אלא עם אַהֲרֹן . ומשה עצמו מוסר לאַהֲרֹן את כל דברי האל, כלומר — מן הסתם — את כל שנאמר לו במעמד הסנה . משתמע שעל הפרשה במלון לא נאמר דבר וחצי דבר . אֱלֹהִים דיבר עם אַהֲרֹן בנימה של ״עסקים כרגיל״ ומשה עבר על העניין בשתיקה . הפרשה מובלעת אפוא, שלא לומר מושתקת, כבר בפרק הזה עצמו . היא נשארת בדרך, במדבר, באמצע שום-מקום, בשעת הלינה, כמו סיוט לילה שמבקשים לשכוח . ובכל זאת היא שם, תקועה בין דפי החומש, תמוהה, מרתקת, מסעירה, מטריפה את הדעת .
אל הספר