הפרת ההיגיון הכרונולוגי־ביולוגי

קֵץ הַפְּלָאוֹת : פנטזיה בתנ״ך 120 והביולוגי : וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים ; וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן ( בראשית, יח 11 – 12 ) . מיד בסמוך לכך מציע הסיפור את הסתירה של ההיגיון הזה, כפי שהיא מתנסחת בפיו של האל עצמו : וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי ; הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָכָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן ( שם 13 – 14 ) . ניכר שחשוב למחבר ליצור את ההנגדה הזו באופן מאד חד וברור כדי להפגין את היכולת האלוהית לפרוץ את החוקיות הטבעית . אמנם, כפי שהוסבר במבוא, לא מדובר על חוקיות טבעית כפי שאנחנו מבינים את המושג הזה בתקופה המודרנית, וגם לא כפי שהבינו אותו בימה״ב, אבל ברור כשמש שלמחבר הסיפור ( ומן הסתם לקהל קוראיו ) יש מושג בדבר אילוצים ביולוגיים וזמניים שכלל בני האדם כפופים להם . הוא יודע שאחרי שהמחזור הנשי פסק נשים לא יכולות ללדת יותר . האפשרות שיילדו בשלב זה בחייהן נשמעת ל...  אל הספר