אובדן הקסם : בני האֱלֹהִים והנפילים 99 מבוטל . אבל את סיפור בני האֱלֹהִים ובנות האדם הוא חונק עד כדי חרחור בעניבת חנק דידקטית . לעומת עשרות העמודים של ספר חנוך הסיפור המקראי המקורי מציע רק כמה שורות, אבל דווקא בשורות ספורות אלו משתמרת איזו אניגמטיות חיונית . הסיפור המקראי אינו מסמך דידקטי מדכדך . הוא מציע עמימות האוצרת בחובה תנופה מיתית, מידה של העדר שיפוט מוסרי ומרחב פנטסטי . ניכר שכל זה הטריד את מחברי ספרות חנוך שביקשו לתעל את הסיפור לנימה נוזפנית וחמורת סבר . כך נשללה ממנו כל חתרנות וחמור מכך — חדווה . אבל אי אז, בשחר הימים, ברגעים האחרונים לפני שהאל המתבודד הגיף את דלתות הרקיע, פסעו בני אֱלֹהִים שיכורים מאושר בנאות הטלולות, ניגפים בחדווה אל בנות האדם שעלו אליהם מן הערפילים הלחים, מוותרים ברצון על מלאכותם, על אלוהותם .
אל הספר