קֵץ הַפְּלָאוֹת : פנטזיה בתנ״ך 90 זהו שיר הלל החוזר על מוטיבים שכבר נידונו כאן : האל גובר על הטבע ( אבל הטבע משמש גם כתפאורה למפגן העוצמה שלו ) , האל גובר על המים ( ומפגין באמצעותם את כוחו ) . יש כאן ככל הנראה גם רמז לאוריינטציה המדברית שלו ויתכן שגם פרשת המבול מהדהדת בטקסט . מה שנוסף פה ביחס לטקסטים קודמים שהובאו לעיל הוא הדרישה מבני האלים ( יהיו אשר יהיו ) לכבד את האל ולהשתחוות בפניו, כלומר להכיר בעליונותו ובסמכותו . האל המדביר את הטבע אינו בודד בשמיו ; מופיעים כאן בני אלים ( ומכאן שיש גם אלים ) ועליהם להכיר בעליונותו עליהם . עמדה לעומתית זו משתמעת גם מתהלים פט ( 7 – 11 ) : כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַיהוָה יִדְמֶה לַיהוָה בִּבְנֵי אֵלִים ; אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו ; יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מִי כָמוֹךָחֲסִין יָהּוֶאֱמוּנָתְךָסְבִיבוֹתֶיךָ ; אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם ; אַתָּה דִכִּאתָכֶחָלָל רָהַב בִּזְרוֹעַעֻזְּךָפִּזַּרְתָּאוֹיְבֶיךָ . מעניין שבטקסטים הללו, המזכירים את בני האלים, חוזר המוטיב של איתני...
אל הספר