מבוא 63 גם את ספרי הנביאים ונשזרות בספרי החכמה ( לבטח בתהלים ובאיכה, להבדיל מספרים כמו אסתר, רות, שיר השירים וקהלת ) . במובן זה ניתן לאתר מעין אצטלה פנטסטית החופה על מרבית ספרי המקרא, ולטעון שמדובר באסופת ספרים שאופיה הכולל הוא פנטסטי במובהק . יש להעיר עוד הערה על הקורא של התנ״ך . קורא זה — עד כמה שניתן לשער על סמך מה שידוע על כתיבת הטקסט ועריכתו — מופיע ברגע שהתנ״ך כבר נתון כספר . לכל המוקדם הוא יהודי בן תקופת בית שני . לאחר מכן הוא יהודי רבני, נוצרי, ובסופו של דבר אדם מודרני . רוצה לומר, בשום שלב אין זהות בין הקורא לבין הדמויות המופיעות בסיפור משום שהקורא אינו ( ולא היה מעולם ) בן התקופה המקראית . במאמר מוסגר יש לומר שגם הסיפור בחלק גדול מהמקרים רק מיוחס לתקופה המקראית אבל הרעיונות, הנרטיבים והמודלים האמוניים המופיעים בו מאוחרים יותר . הפער המתקיים באופן הכרחי בין הקורא לסיפור אינו שונה מאד מהפער המתקיים בין הקורא האנגלי לבין אגדות אבירי השולחן העגול . גם במקרה ההוא הקורא האנגלי משייך עצמו למציאות מדומיינת ברובה השונה מאד מן ההווה שלו ומציגה עצמה כעבר קדום אותנטי וכערש ימי האומה . בש...
אל הספר