מבוא 61 להאמין לסיפור ולא להתייחס אליו כאל אלגוריה או סימבוליקה . נראה שטודורוב חשב 140 אני נוטה לחשוב שמורכבות מסוג זה אינה מאפשרת איחוז של הקורא וטלטלה שלו . שחלק ניכר מסיפורי הפנטזיה אכן אינם נקראים כאלגוריה או כסיפור סימבולי . היו נסיונות להציע ש שר הטבעות , למשל, הוא סיפור אלגורי ( טולקין עצמו דחה זאת מכל וכל ) , אבל דומני שרוב הקוראים פשוט קוראים אותו כסיפור הרפתקאות מסעיר ומטלטל המתרחש במקום אחר ובזמן אחר . זה אינו בדיוק סיפור העונה לדרישות של טודורוב — הוא אינו גורם לנו לתחושה של ציפה נטולת הגנות בחלל או היסוס מוחלט — אבל מן הסתם נכון לטעון לגביו שכדי שיושג האפקט של איחוז, של הישאבות גמורה אל הסיפור, על הקורא להתייחס אליו כאל סיפור מעין-ריאליסטי ולא כאל סיפור אלגורי . למעשה עניין זה נכון לגבי בדיון בכלל . הקורא עשוי להיות מודע לאלגוריה כלשהי המוצעת לו, אבל סוג מסוים של קשב הכרוך בקריאה דוחה את צורת ההתבוננות הזאת בשלב הראשון ומבקש פשוט להיגרף אל תוך הסיפור . דומני שניתן לטעון זאת גם לגבי קריאת התנ״ך . ניתן לומר שרבדים אלגוריים וסימבוליים בהחלט עשויים להיות משולבים בטקסט, אבל על...
אל הספר