מבוא 47 העת העתיקה וספרותה בכלל שונתה לבלי הכר . הוגים שונים ( ניטשה הוא אחד הבולטים שבהם ) הכירו בכך שהעת החדשה ותהליך החילון שינו את אופן ההתבוננות שלנו במציאות באופן כה רדיקלי עד כי אפילו אנו עצמנו איננו מוכנים להכיר במשמעות מרחיקת הלכת של שינוי זה . ניתן אף לטעון שהשינוי הוא כה רדיקלי עד כי איננו מסוגלים עוד לחזור אחורה ולשחזר את הפרספקטיבה שקדמה לעת החדשה, אפילו בתור תרגיל אינטלקטואלי . הוגה אף מעניין יותר מניטשה לצורך עיון זה הוא היגל . היגל חשב ששינוי הפרספקטיבה אינו משנה רק את ההווה ואת העתיד, אלא גם את העבר : התפתחות התודעה כוללת את כלל השכבות הנצברות של התקופות השונות המתרכבות בה זו עם זו, אבל שכבות אלו אינן נותרות בעינן, אלא נמזגות לכלל תודעה חדשה ומשוכללת יותר . התודעה המעודכנת אינה פונדמנטליסטית ; העבר אינו משתמר בה כפי שהוא, אלא מצטרף להווה ומשתנה 95 מתובנה זו של היגל ניתן אפוא לצאת לכלל תובנה נוספת : ניתן לבחון את העבר בתוכו . מתוך פרספקטיבה שנוצרה בהווה ( גם על סמך עבר זה אבל לא מתוך הסתמכות בלעדית עליו ) על מנת לקרוא אותו בדיעבד אחרת, באופן ״מעודכן״ או משוכלל יותר . ני...
אל הספר