קֵץ הַפְּלָאוֹת : פנטזיה בתנ״ך 32 שמות ) לבין טקסטים שיש בהם מעט ארועים מסוג זה ( כמו מלכים ב׳ ) או שאין בהם ארועים כאלה כלל ( כמו רות או עזרא ) . למעשה גם השגרה וגם פריצתה קשורות במקרא באֱלֹהִים . המציאות השגורה והמוכרת כרוכה במציאות האל ובהנהגתו, אבל היא ניתנת ״לפריצה״ באמצעות התערבות ישירה של האל עצמו, או באמצעות סוכנים כמשה או אליהו . פריצה כזאת מחוללת בדרך כלל תדהמה, אימה, אובדן עשתונות או היקסמות . האל המקראי אינו בהכרח טרנסצנדנטי, לפחות לא במובן האונטולוגי ( שהרי הוא נתפס כחלק מתמונת מציאות נתונה וכבתלי נפרד ממנה ) ועם זאת הוא חריג במובן זה שהמפגש עמו גורם לכל אלה . אפקטים אלה קרובים מאד ( או זהים ) לאלה הנקשרים במחקר באופיים היחודי של סיפורי פנטזיה . היו חוקרים שכינו את האופי הניסי של הטקסטים המקראיים אופי אגדי . אחרים כינו זאת אופי מיתי, וטענו בהתאם שאין כל טעם לנסות ולעקר את המקרא מאופיו זה, 65 אני אנקוט לפרקים גם מונחים אלו, אבל אעדיף לכנותכלומר לבצע בו דה-מיתולוגיזציה . מופעים כאלה חריגה או פנטזיה . מעניינת הבחנתו של יאיר זקוביץ כי ההתרחשות הניסית יוצרת מצב עניינים סוריאליס...
אל הספר