פנטזיה וספרות דתית

קֵץ הַפְּלָאוֹת : פנטזיה בתנ״ך 28 ( Wolfe ) . הוא טען — במידה רבה של צדק — שהספרות הפנטסטית חייבת לשמר קשר עם המציאות המוכרת על מנת להיות מובנת ( וניתן להוסיף : פופולרית ) . לכן לא מדובר בהזיות סכיזופרניות או בג׳יבריש ( למרות שלואיס קרול בהחלט היה מודע לקשר של הפנטזיה לג׳יבריש ) . הטענה שלו הופכת למעניינת במיוחד כאשר הוא כותב שמה שמשאיר 50 ( שהם, במובן זה, בין השאר את הפנטזיה קשורה לעולם הוא הזיקה שלה למיתוס ולדת חלק מן ״העולם״ ; לאו דווקא זה האמפירי, אלא זה השייך לזיכרון הקולקטיבי ולתרבות ) . לטעמי, העניין המרכזי באנלוגיה הזו הוא שהספרות הדתית, כמו גם ספרות הפנטזיה המובהקת, מציעות לקורא מתכונת של חריגה . בשני המקרים מתפקדת הספרות כעין סולם, ממין הסולם שרגליו בארץ וראשו ברקיע שראה יעקב בחלומו . הספרות הדתית והפנטסטית אינן מסתפקות בעולם ״כפי שהוא״ ; הן שואפות אל מעבר לו, אל ספירות של חסד, של פלא, של הנומינוזי ( יסוד התגלותי ) . אפשר להיזכר בהקשר זה ב אודיסאה בחלל 2001 של 51 בשתי היצירות נקודת ארתור סי קלארק או בסיפור ״השאלה האחרונה״ של אסימוב . המוצא היא העולם הנתון, המציאות האמפירית המ...  אל הספר