קֵץ הַפְּלָאוֹת : פנטזיה בתנ״ך 16 רציונליסטים מובהקים יותר או פחות כמו כמו בלז פסקל או שפינוזה שראה בדמיון — 6 שאותו הוא מזהה עם הנבואות המופיעות במקרא — צורת תודעה נחותה . עמדתו של שפינוזה עוררה עליו לא מעט חרון קדוש, אבל לא משום שהוא זלזל בדמיון, אלא משום שהוא זיהה את הדמיון המזולזל עם ספרי הנבואה המופיעים בכתבי הקודש . כלומר העמדה הרווחת בקרב שומרי חומות הדתות הממוסדות היתה שכתבי הקודש אינם תכנים דמיוניים, אלא דברי אֱלֹהִים חיים, אמת צרופה ונכוחה . לאנשי הדת היה חשוב להראות שאף שספרות זו עוסקת בניסי ובפלאי, אין לה דבר וחצי דבר עם הדמיון . לעומתם ניצבו לא מעט דוברים של הנאורות והרציונליזם שניסו ״להציל״ את כתבי הקודש מן הדמיון ומן הפלאי והעל-טבעי כאחד, ולהראות שהם עוסקים בתכנים רציונליים לגמרי ( למעשה כבר הפילוסופים היהודיים בימה״ב הלכו בכיוון הזה ) . המשותף לכל אלה היתה העמדה שפנטזיה היא מילה כמעט גסה ושאין לזהות עמה שום דבר בעל ערך, ולבטח לא את כתבי הקודש . מגמה זו, של יחס מזלזל בפנטזיה השואב מהתחזקות מגמות רציונליסטיות בתרבות המערבית ( מחוץ לדתות ובהדרגה גם בתוכן ) , מצטרפת לתהליך ...
אל הספר