184 והצליל ותיארו את המבעים הטבעיים, התודעתיים והרעיוניים שלהם אלא גם הדת הקנתה חשיבות עליונה לקול . דוגמה קלה לכך היא האבל והאבלות . כאשר מדובר על אובדן אישי של קרובים הדיון נסב בעיקר על בכי וקינה, כלומר על תגובה אקוסטית מובהקת . לכאורה היינו מצפים לשתיקה, שבדיני אבלות היא מקבילה במידה רבה לאונן, דהיינו למי שמתו מוטל לפניו, שהוא פטור מקיום מצוות ואפילו מתפילה הוא פטור . אולם עדיין לשתיקה לא הגענו אף בהלכות אונן . הפטור נובע מהדעת המוטרדת ומהעיסוק בקבורה, שהוא חשוב ביותר, אך לא מדממה ומחוסר אונים המאפיינים מצב אנושי 1 כה קשה . אמנם שתיקה קדמה לדיבור . אדם נתבע לשקול את מה שבכוונתו לומר . וכך אף כתב רמב"ן בצוואתו, 2 כפי שראינו "וחשוב הדבר קודם שתוציאנו מפיך" . בדיונים שקדמו שתיקה נתפסה לא רק כדממה אלא גם כצמצום הדיבור וכדיבור במקום הראוי בלבד . ר' ישראל ישראלי ולאחריו ר' יוסף יעבץ תיארו את רב המשמעות של השתיקה בפירושם למשנת אבות ג, יג : "לפי שבשתיקה נכללים ארבעה דברים משבעה 1 ר' יצחק עראמה פירש על הכתוב "ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר" ( בראשית כג, ג ) , "מלבד מה שידענו שאי...
אל הספר