166 ניתוחיו של ר' יהודה בן יצחק אברבנאל ( Leone Ebreo ) מבטאים מבחינות רבות את התמורה של הגות הרנסנס . הוא טען, כי כאשר המחשבה פונה כלפי חוץ אזי מתאפשרת פעילות החושים ובכללם גם הדיבור . אך כאשר המחשבה פונה כלפי פנים, הרי שבאה שתיקה . כאשר המחשבה פונה כלפי חוץ אזי "אנו מסוגלים לחשוב 2 בה בשעה שאנו רואים, שומעים ומדברים בלי עיכוב" . הדיבור נעלם כאשר מתקיים הריכוז העצמי . כתב יהודה אברבנאל : ואולם כאשר המחשבה פורשת לתוך עצמה, כדי להתבונן ביתר כובד-ראש ולהתדבק ביתר ייחוד בדבר האהוב, היא נסוגה מן החלקים החיצוניים של הגוף ונוטשת את התחושה ואת התנועה, היא כונסת לתוך עצמה, לצורך אותה התבוננות, את רוב כוחותיה ורוחותיה, ומשאירה בידי הגוף רק אותם כוחות שבלעדיהם אין הוא יכול לקיים את 3 עצמו . נושא הפסקה הוא ההתבוננות העצמית ולמעשה מה שמכונה בלשון מודרנית "תודעה עצמית" . אולם מבט מאוזן יותר מגלה, שהריכוז הפנימי יכול להיות גם באובייקט אחר . כלומר הריכוז הוא במושא ההשתוקקות . אמנם השיח הגלוי נסב על אדם אהוב, אולם האהובים האמיתיים הם השכל הנבדל והאלוהות . יהודה אברבנאל , ) 1992 ( 16 and Reformation / ...
אל הספר