פרק תשיעי: מעֲבר לשיטתיות: מהר"ל

152 טעות ושבוש, כי כאשר הוא פועל בכח הדברי מבטל כח השכלי כמו שיתבאר בסמוך, לכך ישתוק ויהיה פועל בכח השכלי אשר אינו גופני 3 כמו שהוא כח דברי שלא ימלט מן הטעות . מהר"ל השתית את גישתו על הבחנה דיכוטומית חריפה בין גוף לנפש . הוא שלל פעילות הרמונית . "שאי אפשר שיהיו פועלים אצל האדם ב' דברים מתחלפים, 4 בהתאם לכך הדרך להשלטת הרוח היא השכל והגוף" . הפסיביות של החומר . שתיקה משמעה בראש ובראשונה דחיקת הממד החומרי לטובת הממד הטרנסצנדנטי, המכונה כאן כדרכו של מהר"ל "שכלי" . מהר"ל פסע לא אחת בדרך האירונית, שבה הוא המיר משמעות שכלתנית במשמעות שמרנית מובהקת . הוא הוסיף והבחין בין דיבור המשקף את הזיקה לחומר לבין שתיקה המשליטה את הנבדל . בחיבורו המוסרי "נתיבות עולם" כתב : כי כאשר מרבה דברים העיקר אצלו נפש המדברת, אשר נפש המדברת יש לו חבור וצירוף אל החומר, ואינו נבדל לגמרי . ולכך מרבה דברים יותר מדאי, כי אין שכל שלו נבדל מן החמרי . אבל כאשר מונע הדבור, שאז מורה כי השכל שלו אינו מוטבע 3 דרך חיים, אבות א, יז ( מהדורת ח' פרדס, תל אביב ) , עמ' קסג . 4 שם שם . ראו למשל M . Fox, “The Moral Philosophy of MaHaRa...  אל הספר