פרק חמישי: קבלה: (1) המעבר לאלוהות

81 הראשוני בשפה . ובהשוואה לחוק הכלים השלובים, ככל שגובר ערך הדיבור כך משמעותית היא השתיקה . ( ג ) שלילה ואין סוף . הקבלה הפנימה את השתיקה כביטוי של שלילת התארים מתוך הספרות הפילוסופית, והעבירה אותה לאין סוף . מעתה הדומייה מאפיינת את האין סוף . דוגמה לכך היא השאלה השניים עשר ב"שער השואל" של ר' עזריאל מגרונה, מראשוני המקובלים . וכן כתב ר' משה קורדובירו על אין סוף, 1 השתיקה מקבלת כאן"ששם השתיקה והחשאי" . משמעות חדשה : שתיקה איננה רק ביחס לשפה המוכרת והמדוברת . למעשה שתיקה מתייחסת לשפה אחרת, אלוהית, שאין כלל אפשרות להבין אותה . שתיקה היא הודאה בקיומן של שפות אחרות טרנסצנדנטיות . אפשר להקיף את השפה האלוהית במרכאות, שכן אין זו השפה המוכרת לנו, אף לא נוכל להכירה מעצם ההגדרה . אולם שיח טרנצסנדנטי מאפיין את המישור האחר של האלוהות . החידוש הגדול של הקבלה הוא הצגת השתיקה כגורם פעיל בקנה מידה שלא היה קודם לכן . השתיקה הופכת למפתח של היקום כולו על צדדיו החומריים והאלוהיים כאחד . שתיקה מאפשרת מיפוי של הפעילות הקוסמית והאלוהית . היא מבטאת את התפקוד של העולם האלוהי הנגלה, לאמור תהליכי השפע של הספירות...  אל הספר
אדרא - בית להוצאת ספרים אקדמיים