פרק ראשון: מבוא

16 המשפטי ההלכתי של שתיקה כזו כשהיא מודעת הוא 5 ) . אדם איננו מדבר מפני שאין לו מה "שתיקה כהודאה" להוסיף בעניין, והוא מקבל את המצב הנתון . לעיתים שתיקה כזו מעידה על התכנסות עצמית והצטנעות ותחושה של כבוד עמוק כלפי הדובר, והדוגמה התנאית והאמוראית לכך היא תלמיד היושב לפני רבו . כמו כן שתיקה יכולה לבטא סיום מלאכה והשלמת פעולות, ולעיתים השתיקה התקשרה לשבת, שהיא 6 אולם מצבים אלה מייצגים את סיום מלאכת הבריאה . השתיקה באופן חלקי ביותר . שתיקות כאלה הן דוגמאות לשתיקה פסיבית . עניינה מתמצה ביסוד השלילי, דהיינו הימנעות מדיבור ופינוי המרחב של השיח . לעומת השתיקה הפסיבית ניתן לתאר שתיקה שאכנה 7 ושנקודת המוצא שלה היא מבחינת אותה "אקטיבית", האדם יוזמה, עוצמה, ביטחון ושליטה עצמיים ומבחינת האקט עצמו היא מביעה מסר ואמירה . שאלה מופשטת היא, האם דיבור מתהווה מתוך שתיקה או שזו מוצאה מהדיבור . מה שברור הוא, ששתיקה "אקטיבית" איננה בהכרח ניגוד של דיבור, אלא היא תופעה בפני עצמה . שתיקה כזו מבטאת חוזקה אנושית, ועניינה הוא כפול, שלילי וחיובי . במה דברים אמורים ? יש שתיקה אקטיבית שמטרתה "שלילית", כלומר היא נועדה ...  אל הספר
אדרא - בית להוצאת ספרים אקדמיים