8 ישיר מחתכים רחבים של הקהילה היהודית . והרי כמעט שאין לך סיפור ללא שתיקה במצבים שונים של איפוק, ספיגת עלבונות בדממה, שמירת סוד, ענווה וכן הלאה . ספרות ההנהגות נכנסת לקטנות של החיים הדתיים השגרתיים, וחושפת מחוות, דגשים ושלל צבעים, ובה בוודאי נוכחת השתיקה . סוגות אלה משקפות את פניה הרבים של הראליה עד לראשית העת החדשה . לעומת זאת ההגות הכתובה מספקת מידע המתייחס על פי רוב לאליטות הספורות . בכל הנוגע לענפים שונים של הגות היהודית הרי שהאוריינות קשרה לפחות בעקיפין את האליטות עם הציבור הרחב . ספרות המוסר והדרוש היא דוגמה לכך . אצל הרמב"ם, למשל, קשה להפריד באופן קשיח בין כתיבה מוסרית לכתיבה הגותית . על כן אבחן את המשמעויות הפילוסופיות, התאולוגיות והתאוסופיות של השתיקה ואת האופנים השונים שבהם צמחה והתפתחה לכדי מוטיב מובחן . אתנחם בעובדה, שבעולם הפוסטמודרני היטשטשה ההבחנה החד משמעית בין המרכז לשוליים, ובין ה"לייטמוטיב", המוטיב המרכזי, למוטיבים אחרים ( דרידה למשל ) . שתיקה היא בוודאי מוטיב כזה . מטרתה של מסה זו להציג עושר רעיוני של מוטיב מובחן המתפרס לכיוונים רבים ומגוונים . כאמור, אין מדובר בליי...
אל הספר