סיזיפוס וטנטלוס [ 80 ] מוביל לאיוּן עד כדי הרס עצמי של איבוד זהות במצב קיצון גם של התאבדות . שוהם מאמץ את עמדתו האתית של קאמי נגד שיגעון ונגד התאבדות . על האדם למצוא את הפתרון הנכון במרד אונטולוגי ולא בצורה פתולוגית . אמירה זאת סותרת לכאורה את טענתו של שוהם בדבר ההכרח לסטות ולהשתגע על מנת להגיע ליצירה אותנטית ואוונגרדית . טירוף, סטייה ויצירה בנקודה זאת שוהם צודק וגם טועה . אמנם נכון שאמנים גדולים שחשבו אחרת נאלצו לחרוג מן הנורמה הקבוצתית כדי ליצור את החדש . אבל מנגד אפשר להצביע על עשרות אמנים נורמטיביים מבחינה הסתגלותית ושפויים בנפשם, שהצליחו ליצור יצירות מופת בלי להשתגע או לסטות חברתית . יתר על כן, אמנים כמו אדוארד מונק וּוינסנט ון גוך יצרו יצירות לא טובות בתקופה של משבר נפשי . כלומר, המשבר הנפשי מדלדל את היצירה . עם זאת שוהם צודק באומרו שעל מנת להגיע ליצירה ייחודית יש צורך באקסטזה המלווה באופוריה, מאניה וריגוש מעבר לנורמה . לא לחינם ניתן לראות את תצלום דיוקן של אלברט איינשטיין לפני כתיבת תורת היחסות ולאחר מכן, כאשר בגיל עשרים ושבע שערו הכסיף בין-רגע . איינשטיין דיווח שהוא נדרש למנוחה...
אל הספר