המשבר מול האבסורד [ 51 ] והחוקים ועלולה להוביל למגלומניה של "אני ואפסי עוד", כפי שתואר למשל במחזהו של אלבר קאמי קליגולה . במקביל, מימוש עד תום של הטנטלי-התגלותי מוביל לאיוּן האני באמצעות מדיטציות סגפניות קיצוניות, או באמצעות אקט אלים של אובדן עצמי . מימוש עד תום של הטנטלי מוביל להימנעות מכל עשייה, עד כדי סגנון חיים קטטוני, משותק, מסוגף ומנוכר להוויה היומיומית הסובבת . הפתרון לכישלון — הכול במידה שוהם מבין שהמערכת הנפשית חייבת למצוא את המודוס ויוונדי שלה באמצעות ציות לכלל היווני : "הכול במשורה" ( Meden Agan ) . נפש האדם חייבת לתפקד תוך התחשבות בגבולות ובמגבלות המציאות . לא לחינם שוהם מתאר את מבנה האישיות בטריאדה של העצמי הסיזיפי ( עצמי במובן של מגע עם העצם הקונקרטי ) , האני הטנטלי ( אני במובן של איוּן האני ) והאיתי שאמור לשמור על איזון דיאלקטי בין שתי המגמות . האיתי מתאפיין ביחסים של אני-אתה מאוזנים ומזינים — לא עוד סגנון חיים סוליפציסטי המאפיין את הטנטלי ולא עוד סגנון חיים כובשני וכוחני המאפיין את הסיזיפי . לא לחינם שוהם מזדהה בסוף האודיסאה האינטלקטואלית שלו עם הפילוסוף הסטואי מרקוס או...
אל הספר