משנתו העיונית של ר' שניאור זלמן מליאדי ] 504 [ לתחביר ולסגנון מסובכים, למרות ההבדלים העיוניים בכמה גופי תורה בין התניא והדרושים, ואפילו בדרושים בינם לבין עצמם, ולמרות הקושי הכרוך בהבנת הטרמינולוגיה הבלתי-עקבית ובלתי-מדויקת שבדרושים, ניתן לקבוע את השקפתו היסודית של רש״ז ויחסה לקודמיו . תורת האלוהות של רש״ז ניזונה בעיקרה משתי השיטות הקבליות החשובות : שיטות 3 בעצם רמ״ק והאר״י, אם כי לעתים ניכרת בתניא השפעת רמ״ק, ובדרושים — האר״י . הברירה ביו דעות קודמיו, ולעתים בניסיון למזג אותן, הוא קובע את דרכו העצמאית . מצד אחד הבליט רש״ז, כמו רבו המגיד, את הטרנסצנדנטיות של אין-סוף, ומצד שני את אופייה הפרסונלי של האלוהות האימננטית . מתוך שמירה על טהרת המושג "אין-סוף" במשמעותו הפילוסופית, ומה עוד שהדיון במהות אין-סוף אינו בא כעיון לשמו ( ובכך רש״ז חסיד יותר ממקובל ) , מיעט רש״ז לעסוק בתחום זה, ופנה לבחינתו התיאיסטית . היסוד התאיסטי הובלט במיוחד בהדגשת האימננטיות בתורה ובמצוות . למרות ניסוחים שונים המעוררים 4 אלא קרוב לפנאנתאיזם . רושם של תפיסה פנתאיסטית, אין לראות את רש״ז כפנתאיסט, בעקבות קבלת ר״י סרוק ...
אל הספר