משנתו העיונית של ר' שניאור זלמן מליאדי ] 430 [ 6 . . . דהיינו, שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד עוד לכסלה, למרוד במלכותו ית', ולא יעבור עוד מצות המלך ח״ו, הן במ"ע הן במל״ת . וזהו 7 עיקר פי׳ לשון תשובה — לשוב אל ה׳ בכל לבו ובכל נפשו לעבדו ולשמור כל מצותיו" . 8 כ״תשובה תתאה", הרי שבנוסח המאוחרברם, בעוד ש"עזיבת החטא" סווגה באגה״ת מהדו״ק חל עיבוד רחב של העניין, ועלינו להסביר זאת . 9 מופיעים שני מונחים : תשובה תתאה ותשובה עילאה . המעיין שם נוכח כי ברע״מ ההבדל ביניהם אינו מהותי . ברם, רש״ז הכניס במונחים אלה תכנים עשירים למדי . אלה נתפסים כשני שלבים שונים, שעיקרם פשפוש במעשי העבר, ולאחר מכן חתירה מאומצת 10 לקראת עתיד אידיאלי . והשלב האחרון עיקר . לפי הזוהר, "בזכות התשובה מתקרב האדם לכוחות האלוהיים של התשובה ונאחז בהם, ובהשפעת התשובה מתקרבות הספירות ונאחזות זו בזו ונוצרת אחדות הרמונית בעולם האצילות . זוהי משמעותה המיסטית של מלת 'תשובה' : השבת הספירות למעלתן ולמעמדן 11 אך רש״ז, שאין עניינו במתרחש בתוך מערכת הספירות, מדבר בעיקר על המקוריים" . גלות השכינה שנאלצה לה...
אל הספר