משנתו העיונית של ר' שניאור זלמן מליאדי ] 426 [ 8 ב ) כניסת החוטא עצמו לתחום שלטון הסט״א . כך מתפרשתהשכינה לבין הקליפות, המילה "איסור" במשמע של היות אסור וקשור בידי החיצונים, וכנגד זה רחוק "מאור פני 10 שכן הסט"א פועל כדרכו, אולם האדם 9 ואפילו רחוק יותר מן הסט"א עצמו,ה' בתכלית", 12 11 החטא פוגם אפוא בנפשו של האדם . בניגוד לטבעו, ואך ע״פ חופש הבחירה שבידו . 13 חומרת העניין מתבטאת בדרשה המובעת באגה״ת, ובמקורות נוספים, על "חלק ה' עמו" . 14 כאילו היה כתוב "עִמו" ולא פסוק זה נדרש על נשמת האדם, שהיא ״חלק משם הוי' ב״ה״, "עַמו" . כיוצא בכך נדרשה מחציתו השנייה של הפסוק הנ״ל, כדלקמן : "׳יעקב חבל נחלתו' 15 המסקנה, "אם ימשוך כתיב, עד״מ כמו החבל שראשו א' למעלה וראשו השני למטה" . אדם בראשו השני, ינענע וימשך אחריו גם ראשו הראשון, כמה שאפשר לו להמשך . וככה ממש בשרש נשמת האדם ומקורה מבחי' ה״א תתאה הנ״ל, הוא ממשיך ומוריד השפעתה 16 ע״י מעשיו הרעים ומחשבותיו עד תוך היכלות הסט״א, כביכול" . לעומת זה, חשובה היא התפיסה המובעת באחד מפרקי סש״ב . באותו פרק הדן בהיבטים שונים של החטא, מבחין רש״ז בין "בשעת מעשה" לבין...
אל הספר