משנתו העיונית של ר' שניאור זלמן מליאדי ] 378 [ 6 אולם דרך זו אינה נקראת עבודה בגשמיות . אף ישנה בידינו מסורת חסידית ה' תמיד" . קדומה המבחינה מפורשות בין שני סוגי העבודה : “ועוד, דזה כלל גדול : בכל פעולתיך שתעשה לש"ש ( = לשם שמים ) תראה שיהי׳ מיד בעשותך הדבר יהיה בו עבודת השם . הן באכילתו, שלא יאמר שיהי' כוונת אכילתו לש״ש שיהי' לו כח אח״כ לעבודת ה', הגם שזה ג״כ כוונה טובה מ״מ עיקר השלימות שיהי' בו עובדא לש״ש מיד , והיינו להעלות ניצוצין 7 להלן נראה כי רש״ז מדבר על בירור והעלאת קדישין . וה״ה לכל מעשי אדם יהי' עד״ז" . ניצוצות מתחום ממשלת קליפת נוגה, אך אין הוא מדבר על עבודה בגשמיות . למשל, “שכל מעשה המצות או הדבור או מה שעוש' מו״מ בהיתר להתפרנס כדי שיוכל לעבוד את ה', 8 ובניסוח חריף : נתברר עי״ז בירורי נצוצות קדושות מבחי׳ ק״נ ועולים לה׳ ע״י התפלה" . “איש אשר בסובאי יין וזוללי בשר, אם למחר מתפלל בכח האכילה, הרי הרע עצמו מתהפך 9 אף המאמר התלמודי ( פסחים פז ע״ב ) : “לא גלו ישראל לאדום אלא כדי שיתוספו לטוב" . עליהם גרים" כך נתפרש : “והן הניצוצת שבק״נ שבמאכלים ומשקים, שמתעלים להתכלל 10 משמע, גאו...
אל הספר