משנתו העיונית של ר' שניאור זלמן מליאדי ] 372 [ 6 ג ) ״הרהורים רעים ותאוות רעות״ ממש . הגורם השני קשור, כאמור, בהתעצמות הרע . בעניין זה נאמרו דברים מנוגדים . לפי סש״ב, שואף הרע להילחם בטוב, ולהפריע לאדם המתרכז בעבודת הקודש . “ונודע דרך הנלחמים 7 נימה וכן הנאבקים יחד, כשאחד מתגבר אזי השני מתאמץ להתגבר ג״כ בכל מאמצי כחו" . 8 בנוסח פחות חריף נמצא זו אופיינית לדואליזם ביחסי סט"א - אדם, שמציג רש״ז בסש״ב . בדרוש, הקובע כי עצם העובדה שהגוף והנה״ב מקיפים את הנפש האלוהית, הרי “הם 9 כאילו אנומלי הוא המצב שאין הטורדים ומפילים מחשבות זרות אפילו באמצע התפלה" . מאבקים פנימיים בתוככי האדם . לעומת זה, מצינו דרוש, לפיו הרע מתעצם כדי להתגונן ולהציל את עורו שלו . ביסוד הדברים עומדת התפיסה שאין לרע קיום עצמאי . יודע הרע שהתפילה היא שעת הבירור, והוא חושש שעם פרידת הטוב הוא ימצא את סופו . לכן הוא 10 מתאמץ “להתדבק בתכלית בהטוב" . 11 נמצא ששלושה הם המקורות המשלחים את המחשבות הזרות : מידת הדין האלוהית, עולם הרע, והאדם עצמו כפרי מעשיו . בסיכום זה כלולה במידה מסוימת תשובה לשאלה, למי נופלות מחשבות זרות . אך אין לה...
אל הספר