משנתו העיונית של ר' שניאור זלמן מליאדי ] 340 [ 360 מפני שהוא ע"ה, ה״ז מקיים א ) "אם מוציא בשפתיו, אע"פ שאינו מבין אפי' פי' המלות 362 הסבר לכך מצוי בדברי רמ"ק 361 והוא חייב כמו כן בברכת התורה . מצות 'ולמדתם״׳ . שצוטטו ע״י רש״ז : "כאשר יבוא האדם ללמוד בתורה, צריך שיהי' כוונתו שהוא לומד הענין ההוא במה שהם דברים אלוהיים , שנעלם ממנו עוצם פנימיותם וכו' . ועם היות שהוא לא ישכיל בה כי אם פשטיות הסיפור, ואין צריך לומר זה אלא אפי' מי שלא 364 מנומק עניין זה בכך "שבדבקות נפש 363 בתו״איבין כלל כו', גם לו יש שכר טוב" . האדם בצירופי אותיות, אף שאינו יודע ומבין הענין בעין השכל, רק שהוגה ומדבר בהם, הרי הם מעלים את הנפש למקום שלא היתה מגעת שם מצד שרשה . כי שרש אותיות התורה היא הגבה למעלה משרש הנפש״ . בדרוש אחר מצטט רש״ז את לשון התלמוד : 365 ע"פ שיטתו מסביר"לעולם ליגרס אינש, ואע"ג דמשכח, ואע"ג דלא ידע מאי קאמר" . רש״ז, כי "עיקר העבודה לעשות כלים רבים לגילוי והמשכת האור, והם האותיות של 366 נוסח הדברים במשפט התורה שיגרוס וילמוד כו', ואז ממילא יומשך ויתקיים האור" . זה מופלג בכך שמשתמע כי אין כל חשיבות לתוכ...
אל הספר