משנתו העיונית של ר' שניאור זלמן מליאדי ] 328 [ 253 של התורה שהיא מטבעה מהותשונים, אך דומה כי המשותף לכולם הוא רוחניותה 254 ומכשירים בלבד . “לא כל אדם זוכה לזה נעלה יותר, בעוד שהמצוות אינן אלא אמצעים 255 לזה ניתנהשיערה עליו רוח ממרום לבא לבחי' ומדרגה זו להיות תמיד בבחי' הלוך ונסוע, התורה, הן הם המצות גשמיים בעשיה גשמיית, שבהן ועל ידם יוכל כל אדם ג״כ להיות 256 בכך קיבלו המצוות משמעות אינסטרומנטלית . ערכן החינוכי בהיותן בבחי' הלוך ונסוע" . אמצעי שכל אדם יכול להגיע דרכו אל הרוחני . בדרוש אחד מצינו העדפה של תורה באומרו : ״אף שהתורה היא פי' המצות מ״מ במחשבה 652א , לאמור, תורה ודבור עדיין הוא בבחי' רוחניות, אבל המצות הם במעשה הגוף בפו"מ" היא בבחינת התקשרות לאור אין-סוף ממש, ולכן היא למעלה מהזמן . בכל מקום ובכל שעה חלה חובת תלמוד תורה . לעומת זה, המצוות כמצוות מלך, קשורות במידת מלכות, שהיא קשורה למקום וזמן, “ושייך בהם לשון הזמן", לכן יש מצוות התלויות בארץ, בבית-המקדש, וכיו״ב . אף בהמשך הדרוש מצביע רש"ז על כך שלימוד תורה אינו כפוף לזמן ומקום . דהיינו, זר, מי שאינו כהן, יכול ללמוד תורה, בלילה, ו...
אל הספר