משנתו העיונית של ר' שניאור זלמן מליאדי ] 294 [ 7 באגה״ק קיים תיאור המבליט את מסכנותה של הנשמה, והצורך בסיוע מגבוה . לגוף . “הרחמנות גדולה מאד מאד על הניצוץ השוכן בגוף החשוך והאפל, משכא דחויא, העלול לקבל טומאה ולהתגאל בכל התאוות ר״ל, לולי שהקב״ה מגן לו ונותן לו עוז ותעצומות 8 ללחום עם הגוף ותאותיו ולנצחן" . 9 כיסוד זר ובלתי טבעי, שכן הנשמה חפצה מטבעה להיפרד הגוף מוצג כטפל לנשמה, 10 הגוף מהווה בשביל הנשמה גלות ולהינתק ממנו כדי לשוב ולהידבק בשורשה ומקורה . 11 כעין זה נאמר כי הגוף משמש כנרתק לנר"ן, “רק שבע״כ חיות הנה ומאסר, שביה ומסגר . 12 החומר שבגוף משמש מסך המחשיך עיני הנפש בתוך הגוף וצרורות בו כאלמנות חיות" . 13 בהסבירו את המילה ״עון — לשון עיקום״, מציין רש״ז כי האמור בישעיה : מראות את ה׳ . “עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם", אינו מתייחס ל'עוונות ממש', אלא גשמי' הגוף 15 14 לפיכך, כל עוד מלובשת הנשמה בגוף, אינה יכולה להשיג השגות עליונות . וחומריותו" . באחד הדרושים מביא רש״ז את טענת העצל, שהיא “טענת פושעי ישראל ממש", והוא 16 דברי “מתברך בלבבו לאמור, שלום יהיה לי, כי בשרירות לבי אל...
אל הספר