פרק י״ג: לבושי הנפש

משנתו העיונית של ר' שניאור זלמן מליאדי ] 278 [ ש" עצמותה מתתקנת ומתנאה בהן, כמו תקון התכשיט, שהוא המיפה את האדם שמתקשט 6 ואילו בהקשר ללבוש נאמר, “שאינה מתלבשת בעצמותה בגוף", או “לבושין בו ומתנאה" . נפרדין ממש" . הווה אומר, הלבוש הוא אמנם אמצעי של גילוי, אבל אין התאחדות, ובוודאי 7 ומקנה לנו שאין זהות, בין הלובש ולבושו . הלבוש משקף את ממדיו של המתלבש בתוכו, 8 לעומת זה, התכשיט הופך להיות, מושג על טיבו, אבל הוא בכל זאת קיים כעצם נפרד . כביכול, חלק מאישיות העונד אותו, שהוא מתנאה על ידו . נכון הוא שגם התכשיט אינו בא לידי זהות גמורה עם האדם, אבל כל זמן שהוא על גופו, הרי מתאחד הוא עמו באופן הדוק הרבה יותר מהלבוש . רש״ז מכנה אפוא את התיקון בשם “עצמיות ולא עצמיות ממש" . הבחנה זו יפה כוחה באלוהות, לגבי עולם האצילות הנבדל מבי״ע, ויפה כוחה בנפש, לגבי חלקיה השונים — שכל ומידות לעומת מחשבה דיבור ומעשה ( להלן : מחדו"מ ) . נראה לי בוודאות, שגם בתניא, טרם שנקבעה ההבחנה, ולפחות אין כל סימן שהייתה קיימת בו, בין תיקונים ולבושים, הבחין רש״ז בבירור בין שכל ומידות לבין מחדו״מ . הגם 9 וסבור אתה שלפנינו שאתה מו...  אל הספר