פרק י"א: שכל האדם

שכל האדם ] 269 [ לפיו, כשהשכל מעמיק להתבונן בגדולת אין-סוף, וממילא באפסות עצמו, הוא מעורר במוח את תחושת יראת הרוממות . תחושה זו, שעודנה בעמקי פנימיות האדם, הולכת ולובשת צורה מוחשית וגלויה יותר בדמות “פחד ה׳ בלבו" . בתוך כך חוזר הלב ומתלהב באהבה גוברת והולכת, שגילוייה נראים לעין, ומגיע לידי כלות הנפש . מצב זה משקף דבקות והתאחדות בשורש . הווה אומר, בשלב זה של התבטלות מממש הלב את תוכן ההתבוננות השכלית ( “כולא קמיה כלא חשיב" ) . מכאן, שהשכל שהיה בבחינת יוזם, מקבל עתה תגבורת מן הלב, ובאחדות זו מתבטאת הנפש במהותה המקורית . 9 בחינת מוחין . אך לעתים מתייחס השכל לבחינת חכמה בלבד,השכל כולל חב״ד, 10 אפשר להסביר כגון : “השכל שבנפש המשכל' שהוא המשכיל כל דבר, נקרא בשם חכמה" . זאת בכך, שהיות והחכמה היא הכושר והפוטנציאל בלבד, יוצא שתהליך ההשכלה מתהווה באמצעות הבינה, ויציבותה תלויה בהתמדתה ע״י הדעת ; מבחינה זו יש לראות את כל חב״ד ככללות השכל . עם זאת, היות שכל הפעילות חזו קשורה במהותה בחכמה, הרי מכונה זו 13 משום שהיא למעלה 12 או : “קדמות השכל" 11 וליתר דיוק : “שכל הנעלם",כשלעצמה — שכל, “מהשכל המושג ומו...  אל הספר