פרק ח': רצון האדם

משנתו העיונית של ר' שניאור זלמן מליאדי ] 246 [ 6 מכאן משמע, שהרצון העליון הוא אי-רציונלי . למען האמת, הגבולות כאן בו שום פעולה " . מטושטשים במקצת, כי אין רש״ז מגדיר את הדברים באופן חד-משמעי . וכך אנו מוצאים : “מבשרי אחזה שיש באדם בחי' רצון ובחי' תענוג ושכל, והן פנימית הרצון . שהרי הרצון מתעורר מחמת התענוג, שלפי שיש לו תענוג מן הדבר ההוא על כן רוצה וחפץ הוא בכך, או הרצון נמשך מחמת השכל, שהוא ג״כ טעם לרצון שרוצה כן מפני שהשכל מחייב כן . והנה הרצון הוא בחינה המתגלה, שמשיב לשואלו דבר : כך אני רוצה, ומצוה לזולתו לעשות רצונו . אבל התענוג או השכל שמהם נמשך הרצון , אינם מתגלים אלא כמוסים ונעלמים 7 ובכן, כאן השכל קודם לרצון ומפעיל אותו . אף דעה זו, לגבי הרצון העליון, בתוך הרצון" . אינה עיקר אצל רש״ז, אע״פ שניתן להבין כיצד יכלה לצמוח לאור מה שאמרנו לפני כן על הקשר עם התענוג . יש שההבחנה בין שני סוגי הרצון קשורה בטיב ההתייחסות . לאמור, רצון תחתון מתגלה באופן אינדיבידואלי לפי ערך “ההשגה וההשכלה בגדולתו ית'״, וממנה הוא נובע . לכן השלב הבא הוא היווצרות המידות המביעות את הרצון, כגון שנאה או אהבה למה ...  אל הספר