שאלת האקוסמיזם

משנתו העיונית של ר' שניאור זלמן מליאדי ] 166 [ 170 הנברא "אינו כהתפשטות הזיו", "אלא כמו עצמו, אלא כמו התפשטות האור מהשמש" . התפשטות האור" . מה פשר המשפטים הסותרים הללו אם לא לבטים של הלשון האנושית כיצד להגדיר עצם שהוא נובע ישירות מעצם אחר, מציאות קונטינגנטית שהיא בכל זאת עומדת בפני עצמה . אינני יודע אם מונחים "מקצועיים" שונים כפנתאיזם, אקוסמיזם וכו', יש בהם כדי לבטא אל נכון את הרהוריו של רש״ז . מה גם שאין הסכמה בין "אנשי המקצוע" עצמם, פילוסופים וחוקריהם, במתן הגדרות חד-משמעיות לאותם המונחים . אפשר להביא מדברי רש״ז ניסוחים המטים את הכף לצד אחד, וכנגדם ניסוחים מנוגדים לגמרי . על כן, "על-ידי שיקול דעת סטאטיסטי, ובעיקר על-פי האינטואיציה הנרכשת עם קריאה במקורות 171 ( וכל חיבורי רש״ז במשמע ) , נראה לי, שעמדת רש״ז נחה בעמקי הלבטים שהועלו אלה" בניסוח ״המעורפל״ באותו קטע שציטטנו . עמדה זו, שראשיתה בשה״ו, לא נשתנתה ביסודה בחיבורים האחרים . לפי רש״ז, יש להשקיף על פני המציאות בהתייחסותה הכפולה : ביחס לאין-סוף היא 172 את המשפטים "הסותרים" הנ״ל, יש להבין"אפס ממש״ . אך ביחס לעצמה היא "יש גמור״ . כך, ...  אל הספר