משנתו העיונית של ר' שניאור זלמן מליאדי ] 108 [ שבקבלת האר״י עצמה אין כאן תפיסה חד-משמעית . ברם, לדעתי, מכרעת היא דווקא 9 חיבור מעמיק שנכתב בידי רש״ז עצמו . רש״ז עמדתו של רש״ז המשתקפת בבירור בשה״ו, 10 נעמיד נא זה מול זה דן בו בבעיית האחדות האלוהית, וברור שדבריו מושפעים מרמ״ק . שני משפטים מסכמים : אילימה "שעצמותו א' ורצונו וחכמתו ובינתו וחסדיו ודיניו ורחמיו וכיוצא, אינם נפרדים בו, אלא מיוחדות באחדותו" . שה"ו "עצמותו ומהותו ורצונו וחכמתו ובינתו ודעתו ומדת חסדו וגבורתו ורחמנותו ותפארתו הכלולה מחסדו וגבורתו, וכן שאר מדותיו הקדושות, הכל אחדות פשוטה ממש" . דומה, כי ההשוואה מדברת בעד עצמה ומתוכה מזדקרת לעין המילה "ודעתו", שהוכנסה ע״י רש״ז בכוונת מכוון . 11 הרי רש״ז המעלה את בעוד שאצל המגיד מוצאים אנו טשטוש תחומי כתר וחכמה, כתר מעל למערכת הספירות, מבחין אמנם יפה ביניהם, וקובע בבירור את חכמה כספירה 12 אך יחד עם זאת, קיימים אצלו קווים משותפים לשתיהן . השיתוף מתבטא בשני ראשונה . תחומים עיקריים : א ) כתר ממצע בין מאציל ונאצלים — חכמה ממצעת בין אורות וכלים . עניין זה מתבטא 13 קובע רש״ז : "ולכן נק' ה...
אל הספר