ס י כ ו ם ו מ ס ק נ ו ת 431 את שכלו של אלוהים כאינסופי . ולבסוף, נמצאה הקבלה פונקציונלית בין אחדותו המוחלטת של העצם המכוננת את הפרלליזם בתורת שפינוזה לבין מושג ״הטוב המוחלט״ בתורת קרשקש ; עבור שניהם תכנים אלו מציינים הן את אינסופיותו המוחלטת של אלוהים והן את ההקבלה האינסופית שבין תאריו . 45 שנבחנה נוגעת לזהות העקרונית שבין שני ההוגים אודות התארים הנקודה השנייה ידיעה שלמות ו רצון , והיחס של תארים אלו אל אהבתו של אלוהים . קרשקש, בניגוד למסורת הפילוסופית היוונית, חושב כי אהבה אינה סוג של חולשה עבור האוהב, אלא היא שלמות פנימית או תואר עצמי של האוהב — ״משיג עצמי לשלמותו״ . ומכאן שאהבת 46 נוסף לכך, האל עבור קרשקש משמעותה פעילות עצמית הנובעת מן שלמות פנימית . משום שבתורת קרשקש מושג אהבה ביחס לאלוהים הוא ״המצאת המציאות בכללו והתמדת חידושו תמיד״, ומשום שאהבתו זו של אלוהים הינה ״משיג עצמי לשלמותו״, נגזר מכך כי אהבתו של אלוהים היא גילום עוצמתו בפועל . בעצם הבנה זו נעוצה ההבנה בדבר השונות המהותית בין תפיסת האהבה של קרשקש לזו של הפילוסופים היוונים . הקירבה בין תפיסת קרשקש בדבר אהבת האל ויחסה לתארים...
אל הספר