הוכחת האל

ס י כ ו ם ו מ ס ק נ ו ת 423 ואחור״ . קרשקש מתאר את ההבדל בין מציאות אלוהים למציאות הנבראים במושג ״ במין הסיפוק ״, שמשמעותו לפי רמב"ם בספרו מילות ההיגיון הוא לתאר מכנה משותף למספר עצמיות שונות ; מכנה משותף זה בהקשר שלנו הוא הקיום עצמו שיש להורות אותו על דרך השלילה בבחינת ״ בלתי נעדר ״, והוא קיים במדרג אינסופי בבחינת ״קדימה ואחור״, שמצדו האחד המציאות ״כעצמי למהות״ ביחס לאלוהים, ומן הצד השני המציאות ״כאחור״ ביחס לנבראים המקבלים את מציאותם מן אלוהים . יחס זה שבין מציאות האל לנבראים מגולם אצל שפינוזה בהבחנה שבין נצח להתמדה ; אלוהים כישות שמהותה כוללת את מציאותה, מעניק ממהותו עוצמתו ומציאותו שלו — הנצח — את מציאותם של הנבראים . על אף ההבדל המוחלט שבין האל לנבראים, הרי ההבדל לפיכך מן הבדל של דרגה ולא הבדל קטגורי, בדומה לתפיסתו של קרשקש . זהו מהות היסוד הנטורליסטי והפנתיאיסטי שבשיטתם . הקירבה בין קרשקש לשפינוזה באשר ל הוכחת האל השנייה של משפט 11 זוהתה 4 אשר ל מוקד ראשון , היחס בין השניים עולה מתוך כך,בארבעה מוקדים עיקריים : שבניגוד מובהק להוכחות קוסמולוגיות קודמות המעגנות את תוקפן בשני עקרונות...  אל הספר