נקודה שנייה: שלמותו ואהבתו של האל

ה ש פ ע ת ר ב י ח ס ד א י ק ר שׂק שׂע ל ת ו ר ת ה ע צ ם ש ל ב ר ו ך ש פ י נ ו ז ה 358 קרשקש אהבה אינה סבילות אלא פעילות עצמית מהותית הנובעת מבעל השלמות העצמית, או — וזה אותו דבר — בעל טבע פנימי של טוב מוחלט אשר ברצונו משפיע טוב כלפי האחר : לפי שהוא ידוע שהשי״ת מקור ומבוע מהשלמויות כלם ; והוא יתברך לשלמותו, אשר הוא עצמותו, אוהב הטוב, למה שנראה מפעולותיו, בהמצאת המציאות בכללו והתמדתו וחידושו תמיד ; וזה אמנם ברצונו הפשוט ; היה בהכרח אהבת הטוב — משיג עצמי לשלמותו . ויתחייב מזה, שכל אשר יהיה השלמות יותר 206 גדול — יהיה האהבה והערבות בחפץ יותר גדול . לדעת קרשקש, ההטבה של האל היא ביטוי עצמי הכרחי של שלמות המגולמת בהיותו משפיע מציאות תמיד, על כן אהבתו משמעה גם עוצמה מוחלטת . הסבר : מכיוון שמושג אהבה ביחס לאלוהים משמעותו ״המצאת המציאות בכללו והתמדת חידושו תמיד״, ומכיוון שאהבה זו הינה ״משיג עצמי לשלמותו״, נובע מכך כי אהבתו של אלוהים היא ביטוי לעוצמתו בפועל . מושג ״ הטוב ״ שקרשקש מציין בציטוט, מהווה שלמות אינסופית האוגדת בתוכה את כל תארי האל העצמיים : ״והטוב הבב״ת אשר לו לעצמות יכללם וישמים אחד 2...  אל הספר