ה ש פ ע ת ר ב י ח ס ד א י ק ר שׂק שׂע ל ת ו ר ת ה ע צ ם ש ל ב ר ו ך ש פ י נ ו ז ה 294 במטאפיזיקה של שפינוזה מתקיים משולש יחסים בין מושגיות , סיבתיות ו אינהרנטיות בעל דפוסים והיררכיה מסוימים . הרציונליזם המוחלט והעקבי בשיטת שפינוזה זהה עם הממשות כשלעצמה, הווה אומר — העצם . ובניסוח אחר : היחס בין הגדרה מושגית של דבר ( שהיא אידאה ) לבין סיבתיות הדבר עצמו ( שהוא אופן הנקבע סיבתית ) הינו יחס של שקילות, או מוטב לומר, זהות של דבר אחד המתבחן בשני היבטים ( תארים ) שונים . עובדה זו היא הבסיס העקרוני ביותר של שיטת שפינוזה כשיטה לוגית-גיאומטרית המקבילה לממשות, ועל כן היא מצויה בהלימה עם המכניזם של הפרלליזם בשיטתו . היחס שבין מושגיות לסיבתיות ניכר במקומות רבים בכתביו שהעיקרי שבהם הוא אקסיומה 4 בחלק ראשון באתיקה : ״הכרת התולדה תלויה בהכרת הסיבה וכוללת הכרה זו בתוכה״ . אולם שימושים שונים של שפינוזה באקסיומה 4 מכוננים שתי קריאות בכיוונים שונים שניתן לתווך ביניהן : 72 לדעתו אקסיומה 4 מכוונת לכך ש הסיבתיות מכוננת ( 1 ) קריאה ראשונה היא של דון גארט . את המושגיות . גארט מתבסס על הוכחה חלופית למשפט 6 בחלק ...
אל הספר