ה א ופ נ י ם 289 באופן מוחלט, או שלא היו שומרים עליו . אם נניח את רישא, הרי היו מצויים עצמים רבים מאותו הטבע, וזה אבסורד ( לפי א : 5 ) . ואם נניח את הסיפא הרי ( לפי הנאמר לעיל עצם אינסופי באופן מוחלט היה עשוי לחדול להימצא, וזה 42 גם אבסורד ( לפי א : 11 ) . יתרה מזאת, שפינוזה טוען שיסוד חלוקה מקורו בדמיון ועל כן אין לו ממשות אונטולוגית כשלעצמו : ״לא המספר, לא המידה, ולא הזמן יכולים להיות אינסופיים ושכל עצמם אינם אלא אמצעי-עזר לכוח המדמה . ואילולא כן, לא היה המספר — מספר, לא המידה — מידה 43 ומכיוון ששפינוזה מחזיק בעמדה פנתיאיסטית של יחסי עצם-אופן ולא הזמן — זמן״ . ולא של יחסי שלם-חלק נובע, כי האופן אינו חלק בעצם אלא הוא אופן של העצם ! אולם 44 בהוכחה למשפט 16 בחלק ראשון מהו בדיוק מעמדו של האופן ? תשובה על כך נרמזה 45 באתיקה — שם שפינוזה מגדיר את האופנים לתכונות של העצם . כדי להבין את מעמד האופנים יש להבין מה מעמדן של התכונות שהשכל מסיק מתוך הגדרה של דבר מסוים, וקודם לכן יש להבין מהי הגדרה נכונה לתפיסתו של שפינוזה . כאמור, לדעתו של שפינוזה הגדרה צריכה להסביר את מהות הדבר ולא את סגולותיו, כ...
אל הספר