ה ש פ ע ת ר ב י ח ס ד א י ק ר שׂק שׂע ל ת ו ר ת ה ע צ ם ש ל ב ר ו ך ש פ י נ ו ז ה 232 189 ניתן לומר כי אולם מכיוון ש הקריאה האובייקטיבית של התארים קרוב לוודאי הנכונה, השכל אינו ממציא את התארים ועל הוא אינו מפשיט את התארים מן העצם מבחינה אפיסטמית, אלא הוא משמש גורם המכונן דיפרנציאציה במהותו השלמה והבלתי מתחלקת של אלוהים, ועל ידי כך מחלץ ממנה היבט מסוים ואינסופי שיש לו ממשות אונטולוגית, הווה אומר, את התואר . במילים אחרות, השכל אינו ממציא את התארים אלא תופס ( percipit ) אותם, כפי שמציין שפינוזה בהגדרת התואר . מבחינה אטימולוגית המילה הלטינית percipit היא פועל אינדיקטיבי, פעיל, בזמן הווה ובהטיית גוף שלישי . היא נגזרת מן הפועל percipio שמשמעותה ״אני תופס״ . מבחינה אטימולוגית המילה percipio מורכבת משתי מילים : ( 1 ) ”per“ שמשמעותה ״באמצעות״ או ״דרך״, ( 2 ) ”capio“ שמשמעותה ״אני תופס״, ״אני לוכד״, ״אני משתלט״ וגם ״אני לוקח״ . לאור הבנה זו אודות שני המושגים הסותרים לכאורה שבהגדרת התואר של שפינוזה — constituens מחד ו- percipit מאידך — אפשר להיווכח במכנה משותף ביניהם המביא לקריאה קוהרנטית ואורגני...
אל הספר