ה ו כ ח ו ת ה א ל ש ל ש פ י נ ו ז ה ב ס פ ר ו א ת י ק ה 103 את המסקנה הזו נשען על הסיבתיות העצמית של העצם לפי הגדרה ראשונה בחלק ראשון באתיקה : ״ בסיבת עצמו אני מבין את שמהותו כוללת קיום, או את מה שטבעו אינו יכול להיות מושג אלא כקיים ״ . לאור הסבר זה אפשר להיווכח, כי עבור שפינוזה התוקף לקיומו 128 על כן של העצם מעוגן במהותו, ומהותו של העצם זהה עם הסיבתיות העצמית שלו . נובע שרק מתוקף מהותו של אלוהים — כסיבת עצמו — נובעת מציאותו . אם כך, אצל שפינוזה, בדומה לקרשקש, ישנו יסוד קריטי שלא ניתן להתעלם ממנו לפיו המהות קודמת, כוללת ומתנה את המציאות . אולם מן הצד השני אפשר להיווכח שהקיום הכרחי למהותו של העצם באופן מוחלט ; אין מהות העצם יכולה שלא להכיל קיום ! כדי להיווכח בכך עלינו לברר מהי מהות וביתר דיוק מהי מהותו של אלוהים ? שפינוזה מגדיר את המהות באופן הבא : למהותו של דבר מה, אני אומר, שייך מה שאם הוא נתון, הרי הדבר מונח בהכרח, ואם הוא נעקר, הרי הדבר מבוטל בהכרח ; או מה שבלעדיו הדבר אינו יכול להימצא ולא להיות מושג, ולהפך, מה שאינו יכול להימצא ולא להיות 129 מושג בלי הדבר . מהגדרה זו של שפינוזה את ...
אל הספר