ת פ י ס ת ה ע צ ם ש ל ה ו ג י י מ י ה ב י נ י י ם ו ש פ י נ ו ז ה 57 הנמצאים יחלקו חלוקה ראשונה אל שני חלקים, אל נמצאים עומדים בעצמם, 42 ואל נמצאים עומדים בזולתם . רבי אברהם אבן דאוד : הנמצאים נחלקים חלוקה ראשונה אל עצם ומקרה, העצם הוא הנמצא הבלתי צריך לנושא [ . . . ] והמקרה הוא הנמצא בדבר והוא בו לא כחלק ממנו ואין לו 43 העמדה בלעדיו . והן אצל הפילוסופים המוסלמים כמו אלפאראבי : הנה התקיים מציאות הנפש ושהיא זולתי הגשם . ונאמר מהו . כיוון שכל נמצא לא ימלט מהיות עצם או מקרה . והעצם הוא העומד בעצמו הנושא לריבוי ולשינוי, והיא אחד במספר . ואם הנפש תיהיה מקרה יהיה לה נושא מאחד . 44 שהמקרה לא יעמוד בעצמו אכ׳ איך יעמוד בו זולתו . 45 ועוד רבים נוספים . אלגזאלי שורשיה של חלוקה זו מצויים אצל אריסטו : ״יש דברים שהם בעלי מציאות נפרדת 46 ודברים שאינם בעלי מציאות נפרדת . הראשונים הם עצמים״ . מתוך הבנה היסטורית זו של ההבחנה בין ״קיום בתוך עצמו״ לבין ״קיום בתוך זולתו״, אפשר כבר בשלב זה להבין כיצד בתורת שפינוזה עקרון הסיבתיות הפך להיות שקול לעיקרון של אימננטיות ואינהרנטיות כפי שניתן להיווכח באקסיומה הראש...
אל הספר