העצם על פי מטאפיזיקה IX-IV

ת פ י ס ת ה ע צ ם ש ל ה ו ג י י מ י ה ב י נ י י ם ו ש פ י נ ו ז ה 51 כאשר אריסטו דן במה שהווה באשר הוא הווה, הוא דן למעשה בממשות כשלעצמה . זהו העצם במלוא מובן במילה . אריסטו מסביר שניתן לדבר על מה שהווה באופנים רבים, למשל : תכונותיו, תיאור זמני שלו, חללי, איכותי וכדומה . אולם מנגד יש רק מובן אחד של ״להיות״, וזו המשמעות שיש להחיל על העצם באשר הוא הווה ; העצם הווה כשלעצמו, בלא תלות בגורם חיצון לו . ואילו כל שאר המקרים, הדברים ההווים שהם בעלי קטגוריות שאינן ״עצם״, הם תכונות של העצם ההוות בו עצמו . על כן ״להיות הווה״ עבור מקרים 22 אינו בעל אותה משמעות של ״להיות הווה״ כמו שהעצם הווה — זהו שם משותף בלבד : מה שהווה [ ousia , be ] נאמר באופנים רבים, אך כלפי [ דבר ] אחד וטבע אחד כלשהו, ולא בשיתוף השם [ homonumos ] [ . . . ] וכך גם מה שהווה נאמר באופנים רבים אבל כולם ביחס לראשית אחת . כי מקצת [ הדברים ] נקראים הווים כי הם הוויות [ ousiai ] ומקצת כי הם מקרים של ההוויה [ ousia , substance ] , ומקצתם הם דרך של ההוויה או היפסדויות או היעדרים או איכויות או עושים או יוצרים של ההוויה או של מה שנקראים [...  אל הספר
אדרא - בית להוצאת ספרים אקדמיים