ה מ ס ע ה ר ו ח נ י ] 318 [ הרסנות עצמית בנפש אברהם, של כוח הטָנָטוס ( המוות ) שמתגבר על כוח הארוס אצל מי שמתמסר לאמונת יתר לאל, כשהקרבת הבן מסמלת את המוכנות להקריב, את צורכי האני ורגשותיו וצרכיו האנושיים ביותר כדי להגיע לחוויה רוחנית . זו יכולה להיות המשמעות של קולו של השטן ( לפי אחד המדרשים ) שקרא לאברהם להקריב את בנו . במובן זה, הבן שהוא "בִּנְךָיְחִידְךָאֲשֶׁר אָהַבְתָּ", הוא הבן שנבחר לשאת על כתפיו את עצי העקדה, שהם הקומפלקסים של האב, ולשלם את מחירם . מוטיב זה של צער אברהם על הקורבן שלא נשלם מופיע במדרש בראשית רבה, המביא לידי ביטוי את תחנוניו של אברהם לאחר שנתגלה אליו המלאך, שיניח לו לפחות לעשות ביצחק מום או פצע ( בראשית-רבה, נו : ז ) . אלא שאברהם הוא דמות מורכבת . בנוסף לקול הפנימי הקורא לו להקריב את בנו, דהיינו את עצמו, קול פנימי נוסף מופיע כמלאך שמתקומם נגד ההתמכרות הרוחנית-דתית המסוכנת שגורמת לו לצאת נגד עצמו — קול שמונע ממנו להקריב את בנו ואת עצמו . וכך קול האל וקול המלאך הם כשני קולות מנוגדים בתוככי נפשו . המלאך הוא הקול הפנימי המסרב להקרבה העצמית, קול האינסטינקט שומר החיים ...
אל הספר