מדוע דווקא יונג הוא זה שניסח והגדיר את תופעת הסינכרוניסיטי?

ה ר ש ת ש ל א י נ ד ר ה — ה ס י נ כ ר ו נ י ס י ט י ש ל צ י ר ו פ י ה מ ק ר י ם ] 233 [ הן את האמונה באלוהים והן את תופעת הסינכרוניסיטי . כיוון שהאלוהים הוא סמל העצמי, יונג מצא הקבלה לתובנה זו בגנוסטיקה, שמתארת את העולם כהשלכה של האל את עצמו המשתקף בעולם ומתגלם בו . הייתה בכך הרחבה של משמעות ההשלכה . ההשלכה, בכל התאוריות הפסיכולוגיות, היא השלכת האגו את תכניו הלא-מודעים על העולם, ובתופעת הסינכרוניסיטי מתגלה השלכתו של העצמי אל העולם . הכוונה היא להחצנה ממשית של העצמי את עצמו אל קיום בעולם שמחוץ לנפש . רק אחרי הגילוי הזה בגנוסטיקה יונג הרגיש שיש לו ביסוס לרעיון של השלכת העצמי מחוצה לנפש כהסבר לסינכרוניסיטי . לכן, למרות שכל חייו חקר את תופעת הסינכרוניסיטי, הוא ביטא אותה בכתב והרצה עליה רק ב- 1952 בכנס ארנוס ( 247 : 1992 Quispel ) , וכך התאוריות של הגנוסטיקה העתיקה והפיזיקה הקוונטית המודרנית היו שתי הרגליים עליהן יונג ביסס את המשגת הסינכרוניסיטי . נוסיף לכך שאושו, המנהיג ההודי, היה מלא הערכה לגילויי של יונג את הסינכרוניסיטי . נראה לו שיונג תפס משהו שהרוחניות המזרחית ידעה מאז ומעולם ( 2015 ....  אל הספר