הגחכת האינדבידואליזם ואידיאל האושר האישי אצל חנוך לוין: “חפץ”, “סולומון גריפ” ועוד

92 אחר כך חפץ משמש כעד המעיד על אושרם של בני הזוג . במונולוג הבא טיגליך חושף את אושרו הנובע מתענוגות חומריים, המצטיירים כשיאו של האושר האנושי, וכל זאת כדי להסביר לחפץ שלו אין חלק בזה ושאף לא יחווה זאת לעולם : טיגליך : כדי שלא תחשוב שאם אתה טועם לפעמים משהו מתוק אז אתה מאושר כמונו . חפץ : אני לא מתיימר להיות מאושר כמוכם, אבל בקשר לעוגה תסכים אתי שנהניתי . טיגלך : לא, לא אסכים [ . . . ] לא נהנית מהעוגה ולא נהנית משום דבר אחר אף פעם . חפץ : אתם מתנהגים כאילו יש לכם מונופול על ההנאות [ . . . ] . אתם יוצאים ? טיגלך : ואם כן ? ואם לבית קפה ואחר כך למועדון לילה, אז מה תגיד ? [ . . ] הנאות ותענוגות, ברווז עם אגוזים, שמפניה צרפתית, צחוק, שמחה, עליזות . . . מספיק לך, או להמשיך את הרשימה ? חפץ : ואולי גם אני אצא לבלות, מי יודע . טיגלך : אל תבלבל את הראש, אתה תישאר בבית ( עמ’ 92 ) . הנאתם המרכזית של בני הזוג נובעת מהעובדה שחפץ מקנא . בחדרו שבבית טיגליך חפץ יושב על מיטתו לבוש פיז’מה ומעליו חלוק הספרים . כלמנסע וטיגליך נכנסים לחדרו ומתעלמים מנוכחותו . אצבעו של טיגליך יורדת על צווארה, וכלמנסע מחייכת ...  אל הספר