מיעוטים לא מוסלמיים ההגירה לארץ והגיוון האתני הגירת יסודות אתניים שונים לתחומי ארץ ישראל , תופעה שהסתמנה עוד בתקופה הממלוכית , גדלה בהיקפה ובגיוונה בתקופה העות'מאנית . אי אפשר לומר שארץ ישראל נעשתה פסיפס של קבוצות מהגרים בני מוצא שונה , אך בצד הרוב הערבי המוסלמי המקומי חיו יסודות אחרים . שבטים תורכמניים ושבטים כורדיים , שהגיעו מאנטוליה אל צפון סוריה ומרכזה , נדדו דרומה והגיעו עד לארץ ישראל . במקרים מסוימים הוסיפו לשמור על המסגרת השבטית שלהם כמה מאות בשנים אחרי כן ( כגון השבטים התורכמניים בצפון השרון ובמרכזו ) ובמקרים אחרים ( כגון השבטים הכורדיים במחוז שכם ) היטשטשה המסגרת האתנית הנפרדת שלהם אחרי המאה השש עשרה . גם בערים העיקריות של ארץ ישראל היו ריכוזים של כורדים ושל תורכמנים , כשם שהיו בהם גם ריכוזים של בדווים לשעבר , שהתנחלו והפכו לעירונים ( בירושלים , למשל . ( גם בין תושבי הכפרים היו יסודות זרים ; הדרוזים בגליל היו הבולטים שבהם . הדת הדרוזית , שתחילתה כהסתעפות מן הזרם האסמאעילי באסלאם השיעי במצרים בשנת 1000 לספירה לערך , פותחה על ידי לא ערבי בשם מוחמד אד ךךזי ( מכאן שמה ) ועשתה לה נ...
אל הספר