העליות לארץ-ישראל במשך המאה הארבע עשרה לא חדלה העלייה מארצות אירופה לארץ ; לעתים היתה זו עליית יחידים , ולעתימ — עליית חבורות . חשיבות יתירה נודעת לעולים מספרד , מתחום אשכנז — גרמניה ואוסטריה ומן הריכוז האשכנזי הגדול בצפון איטליה . בין הבאים היו תלמידי חכמים מובהקים ומהם שהיו גדולי תורה בארצות מוצאם . עלייתם של תלמידי חכמים יחידים פנים רבות לה . בעיקרה היתה עלייתו של תלמיד חכם אחד מעשה דתי שצביונו אישי , פסגתה של העשייה הדתית לאדם שתורה ומצוות היו יתד ופינה לעולמו הרוחני . היו גם שעלו מתוך מניעים משיחיים "לאומיים" שרווחו בעיקר סמוך לרדיפות יהודים בתחומם של העולים . תכופות היו עליות אלה מלוות התעוררות משיחית אקוטית , שתאריך קץ סמוך דוחק בהם . נראה שעלייתו של ראשון תלמידי החכמים כמאה הארבע עשרה שנודע לנו בשמו — ר' אשתיךי הפךחי — מניעיה היו רדיפות , ואופיה — משיחי . הפרחי , יליד פלוךנסה שבאנדלוסיה ( ומכאן שמו flor "פרח" בספרדית , ( עלה אחרי שנת 1315 והתיישב תחילה בירושלים . בנעוריו למד תורה בפרובנס אצל ר' יעקב בן מכיר . לאחר גירוש יהודי צרפת ב 1306 שב לספרד ולמד בברצלונה אצל ר' אשר בן י...
אל הספר