. 7 התבססות היישוב במאה הארבע-עשרה בתחילת התקופה היתה ירושלים העיר הראשה ליהודי ארץ ישראל . הקהילה הזעירה , שנאבקה על קיומה בשלהי המאה השלוש עשרה וחולשתה ניכרת מדברי הרמב"ן , גדלה והתחזקה , עד שהיתה במאה הארבע עשרה אבן שואבת לעולים ולעולי רגל מן הסביבה הקרובה ומארצות רחוקות . חידושה של קהילת ירושלים בסוף המאה השלוש עשרה נסתייע במידה רבה מהרס ערי החוף בראשית התקופה הממלוכית , שהעלה את חשיבותן , המקומית בלבד , של ערי פנים הארץ וההר . בחידוש הקהילה יש גם כדי ללמד על אופיים של המהלכים שהביאו להתבססות היישוב לאחר אי היציבות של שלהי התקופה הצלבנית . התבססות זו נשענה בראש וראשונה על פעולתו של היסוד המקומי , שהצטיין מטבע הדברים ביציבותו , שהרי ביתו בארץ ישראל . מכאן גם נכונותו של ציבור זה לנסות שוב ושוב לחדש את החיים היהודיים במקומות שחרבו . ציבור זה ניזון בהתמדה מעולים מארצות המזרח , שהיו קרובים לו במנהג , בשפה ובתרבות , נקלטו עד מהרה בקרב יהודי הארץ ונבללו בקרבו . לא הוא הדין בעולים לארץ מן המערב . אלה שמרו על קשריהם עם קהילות המוצא והיו נוחים להיפגע יותר מיושבי הארץ . אם הגיעו העולים לארץ ב...
אל הספר