העיר בארץ-ישראל שונה היה המצב בעריה של ארץ ישראל . אותן ערים שלא חרבו וזכו ליהנות מתנופת הבנייה הצבאית והדתית של הממלוכים התפתחו והתרבה מספר היושבים בהן . עזה הנוסע בדרך המלך הראשית מקהיר לדמשק , אחרי שעבר בדרכו את ח'אן יונס ( שהוקמה רק בסוף המאה הארבע עשרה ) היה מגיע תחילה לעזה , שהיתה בתקופה הממלוכית מרכז נפה בעל חשיבות איסטראטגית ראשונה במעלה , בשל מיקומה הגיאוגראפי בשערי המדבר . היא נפגעה תדיר מהתקפות הבדווים של סיני ושל עבר הירדן המזרחי : נוודים אלה גם מכרו בשווקיה את תוצרתם וגם ראו בה יעד לביזה . מושל עזה נדרש לא אחת לצאת עליהם למסעות ענישה , ואילו הבדווים לא ניסו להשתלט על העיר או להתיישב בה . עזה שכנה גם על הנתיב הראשי של עולי רגל ובני דתות שונות ( שעשו את דרכם מסוריה למצרים , אל מנזר סנטה קתרינה שבחצי האי סיני ) והוקמו בה בתי כנסת , כנסייה יוונית אורתודוקסית ומסגדים . הנוסע הפלורנטיני גוצ'י , שביקר שם ב , 1384 השאיר אחריו תיאור ציורי של חיי המסחר בעזה :
אל הספר