| 397 אגדת התייהדות הקבמים הבים רבים רים קיומן של השפעות הדדיות במנהגים קדם אסלאמיים, אצל יהודים ומוסלמים . הירשברג שאל איך ייתכן שחוקרים רציניים כאִבּן חָ'לדוּן יבדו מלבם ללא כל ביסוס את פרשת התייהדות שבטי גָ'ראוָה, נפוסָה, פַנדלאוָה, מדיונה, בַהלוּלָה, ע'יאטָה ופַזַאז ? אין זה סביר שהוא עשה זאת מטעמים אנטישמיים, ואף לא פילושמיים . לכן קשה להתעלם מעדותו ולפסול אותה על הסף . יחד עם זאת, סייג הירשברג את שלילת התייהדות השבטים האלה בציינו : באופן תיאורטי מצטמצם פרק הזמן שבו יכלו שבטים בֶּרבֶּרים רבים, שאותם הזכיר אִבּן חָ'לדוּן, לקבל את היהדות לתקופה של מאתיים-שלוש מאות שנה, בין תבוסת הביזנטים הנוצרים ובין 3 התבססות האסלאם ( המאות ה- 8 או ה- 9 לספירה ) . ההסתייגות הזהירה של הירשברג נראית מיותרת מן הסיבות הבאות : החל מן המאות הראשונות אחרי כיבושי האסלאם עד לימי אִבּן חָ'לדוּן פעלו לא מעט היסטוריונים, בהם אבו עבדוּלָה מוחמד וָאקידי, אבו אל חסן אבו אל אתיר, עוּת'מָן אִבּן סליח, אבן עבד אלחכּאם, אבו עובייד אַלבַּכּרי, אבו בכּר אל מַליכּי, איברהים אִבּן אל רקיק, סיהאב אדין אחמד נַוואירי ואחרים...
אל הספר