| 229 המקנה כתורה קבהל פה בהפרות אבות הכנהייה גם אוּסֶביוּס מקיסריה ( 265 - 339 ) משתמש במונח זה ברבים, "דֶאוּטֶרוֹטָאי", כשיטת לימוד המפרשת את המקרא : אכן היו להם [ ליהודים ] ללימודים הראשונים גם "דֶאוּטֶרוֹטָאי", כך הם אוהבים לכנות את מפרשי כתבי הקודש שלהם, שעל ידי פרשנות ובירור שפכו אור על עניינים עמומים וסתומים, אם לא 2 לכולם, אז לפחות לאלה הראויים לשמוע את הדברים הללו . אפּיפָניוּס מסָלָמיס ( 310 - 402 ) נולד ליד בית גוברין וידע גם עברית וגם ארמית . בספרו "פָּנָריוֹן" הוא מספר על כתיבת תרופות נגד הרעל המופץ על ידי כ- 80 תנועות הֶרֶטיוֹת שהתקיימו בימיו . עשרים הראשונות 3 כוללות הֶלֶנים ויהודים, ובהם סופרים ופרושים, אך גם שומרונים . אֶפּיפָניוּס מזכיר את רבי עקיבא ואולי גם את יהודה הנשיא . סביר להניח שסיפורי אגדה אחדים וגיבוריהם כבר היו נפוצים בעל פה בימיו, עד כדי כך שאיש כנסייה בכיר גילה בהם עניין . קשה להבין למה התכוון אפּיפָניוּס בחלוקה שיצר לארבעה שלבים במשנה ( משה, עקיבא, יהודה ובני חשמונאי ) . הוא מציין שמות פרטיים מאגדות המשנה, אך קשה למצוא בשלבים שהציע סדר כרונולוגי, מכיוון שהדבר...
אל הספר