| 57 המרד היהודאי במצרים, בשירנאישה ובשפריהין של האחרון נפסקו פעולות הטרור והעינויים באימפריה, והחלה תקופת 4 ושיתוף פעולה עם הסנאט . המהפך החשיבתי חופש ביטוי ומחשבה, בתפיסת מעמד הקיסר נמשך גם בימי טריאנוּס, שתואר בידי הפילוסוף פּליניוּס הצעיר כאימפרטור מעולה ואבי המולדת : "האימפרטור שוב לא נחשב עריץ, אלא אזרח, אף לא אדון אלא אב" . הפילוסופים הסטוֹאים שביקרו את הקיסרים הפלאווים היללו עתה את השלטון החדש . הם ראו בטריאנוּס את האידיאל הסטוֹאי, מדינאי חכם ומצביא נבון, איש מלחמה ואיש שלום, המיטיב והמשרת של המדינה האידיאלית . בימיו הפך פולחן הקיסר לסוג של דת מדינה שמאחדת ומלכדת את כל חלקי האימפריה, אך הקיסר לא נחשב לאֵל בימי חייו אלא רק לאחר מותו . בימי שלטונו שרר פיקוח מוגבר על מושלי הפרובינקיות ונחלשו המחיצות בינן לבין איטליה . סנטורים מונו מקרב המחוזות המזרחיים, ומערכת המשפט דאגה יותר למעמד החלשים, הנשים והעבדים . תקופה זו נחשבת לתור זהב בקיסרות . בימי טריאנוּס התחזקה התרבות ההֶלֶנית בצפון אפריקה ובאסיה הקטנה והגיעה עד לספרד ולצרפת, אך רוב שטחי גרמניה, סקנדינביה ומזרח אירופה שמעבר לדנובה, ...
אל הספר